<h1>תורת הבית הקצר לרשב"א בית ששי שער חמישי</h1>
<h2>דף ל.</h2>
הסח הדעת פוסל את הידים, כיצד היה יושב בסעודה ויצא לדבר עם חבירו והאריך בדברים עמו, כשהוא נכנס נוטל שתי ידיו וכשהוא נוטל לא יטול מבחוץ שלא בפני המסובין, אלא נכנס ונוטל בפניהם כדי שלא יחשדוהו שלא נטל. בד"א בשגמרו מלאכול ועדיין ממשיכין על השולחן כדי לשתות, אבל בשלא גמרו מלאכול נוטל [ידיו] אפילו מבחוץ, שלא בפני המסובין, שהכל יודעין שדעת הכל קצרה לאכול שלא בנטילת ידים. ומי שנודע שדעתו קצרה הרבה אפי' לשתות, נוטל מבחוץ אם ירצה שהכל יודעים שדעתו קצרה ליכנס עד שיטול, שמא יצטרך לאכול ואין דעתו סובלת לעשות כן בלא נטילה.
